Era un león muy temido. Se decía que cada vez que abría su
boca cien colmillos asomaban (como filosos menhires de marfil cincelados por la
Naturaleza) con el único fin de masticar en pocos bocados a la incauta presa,
hasta que el corazón de la pobre desventurada se apagaba. Nadie lo había visto,
pero su melena y bravura eran legendarias, el respeto y el miedo que producía
esta bestia magnífica era extraordinario, tanto que se propagó hasta los
pueblos más alejados de aquella pequeña selva. Una tarde varios habitantes
aunaron fuerzas, se armaron de coraje y, poseídos por la curiosidad, se
dirigieron para cercar aquel infierno breve en la Tierra. La sorpresa fue
enorme cuando vieron que el león no era tal, sino un anciano enojado, con el
ceño muy fruncido, sucio y desnudo, con largos cabellos, un poco corpulento y
con cien dientes, eso sí, que resistían y se rebelaban contra el tiempo, tal
como él lo había hecho él cuando muy joven, decepcionado del humano y del
mundo, se alejó de uno de esos pueblos para imitar la vida de un león en la
selva.
הוא היה אריה די מפחיד. נאמר שבכל פעם
שפתח את פיו הופיעו מאה ניבים (כמו מנהירי שנהב חדים מסותתים על ידי
הטבע) במטרה היחידה ללעוס את הטרף התמים בכמה לעיסות, עד
שכבה ליבו של האומלל המסכן. אף אחד לא ראה אותו, אבל רעמתו ואומץ ליבו היו אגדיים,
הכבוד והפחד שהחיה המפוארת הזאת יצרה היו יוצאי דופן, עד כדי כך שהם התפשטו לכפרים
המרוחקים ביותר של אותו ג'ונגל קטן. אחר צהריים אחד התאחדו כמה תושבים, התחמשו באומץ,
ומתוך סקרנות, יצאו להקיף את הגיהינום הקצר על פני כדור הארץ. ההפתעה הייתה עצומה כשראו
שהאריה הוא לא אריה, אלא זקן כועס, עם מצח מקומט מאוד, מלוכלך ועירום, עם שיער ארוך,
קצת חסון וכן עם מאה שיניים, שהתנגדו ומרדו בזמן, בדיוק כפי שהוא עשה כשהיה צעיר מאוד,
מאוכזב מבני האדם ומהעולם, הוא עזב את אחת המדינות הללו כדי לחקות את חייו של אריה
בג'ונגל.
Traducción al hebreo (inédita),
desde Tel Aviv: Sissi Pagani
Ilustración (inédita): Irupé
Roch
Relato (perteneciente a ¨Breve cuaderno de las
epifanías): Nicolás García Sáez
Especial para Los Verdes
Platónicos y Los Verdes Paralelos
